הארי פוטר והילד המקולל- הקסם נשאר גם אחרי 19 שנה

בתור מי שגדלה יחד עם הארי פוטר ועוד זוכרת את הציפייה לכל ספר חדש, לא יכולתי שלא לקרוא את המחזה "הארי פוטר והילד המקולל" ולראות מה התרחש אחרי 19 שנה. המחזה, שנכתב על-ידי ג'ון טיפני וג'ק ת'ורנה בשיתוף ג'יי קיי רולינג, מצליח להחזיר לחיים את הקסם שמאפיין את סדרת ספרי הארי פוטר.

בדומה למוטיב המאפיין את שאר ספרי הארי פוטר, גם מחזה זה עוסק באופן בו הפרט מתמודד עם קשיים פנימיים וחברתיים. העלילה מתמקדת באלבוס סוורוס, בנו השני של הארי פוטר וג'יני וויזלי, ובמערכת היחסים המורכבת שלו עם אביו המוצלח והאהוד, שכישוריו מטילים צל על אלבוס סוורוס. הקשיים של אלבוס סוורוס מתגברים כשבניגוד לאביו ולאחיו הבכור עם הגיעו להוגוורטס הוא נבחר לבית סלית'רין הידוע לשמצה, וחברו הטוב ביותר הוא סקופריוס מאלפוי, בנו של דרקו מאלפוי, האויב המושבע של הארי פוטר. אלבוס סוורוס מרגיש שהוא אינו עונה על הציפייה המשפחתית והחברתית, דבר הגורם לו לפתח רגשות טינה רבים כלפי אביו. רגשות אלה מוכפלים כשהוא פוגש את עמוס דיגורי, אביו של סדריק דיגורי, המאשים את הארי במותו של בנו ודורש ממנו לחזור בזמן ולהציל את סדריק. הארי מסרב, אך בנו חושב כי זוהי בקשה לגיטימית וחושב שמותו של סדריק בא כתוצאה ממעשה אגואיסטי ולכן יש לתקן את זה.

הדבר המייחד את המחזה הוא העיסוק הרב באפשרות לחזור ולשנות את העבר. אפשרות זו הופיעה כבר בספר השלישי של הסדרה, "הארי פוטר והאסיר מאזקבן", אך בניגוד לאלטרואיזם שאפיין את החזרה בזמן הספר השלישי במחזה יש שימוש במחולל הזמן לצרכים אישיים ואינטרסנטיים: עמוס רוצה את בנו בחזרה מבלי לשים לב למחיר של מעשה כזה.עם זאת, הניסיון של אלבוס סוורוס להציל את סדריק נוחל כישלון, הוא מבין כי בלתי אפשרי לשנות התרחשות אחת מבלי להשפיע על חייהם של משפחתו וחבריו הקרובים. במחזה מאפשרים טיפני, ת'ורנה ורולינג לקוראים לצלול לרגע אחד לצד האפל של עולם הקסמים תוך בחינת ההשפעה שיש למעשים פרטיים הנובעים מצורך אישי על החברה והמשפחה.

אף שהעלילה זורמת ומתפתחת בצורה קצבית ומותחת, אפיון הדמויות לוקה בחסר ומסתמך על הידוע לקוראים מספרי הסדרה. ייתכן וכי על הבמה הדמויות זוכות לעומק רב יותר, אך במחזה בולט לעין שבעוד הדמות של אלבוס סוורוס בנוייה היטב (יחסית לדמות לא מוכרת), וישנה חשיפה רחבה על עולמו הפנימי, דמותו של סקורפיוס בנויה באופן רדוד יותר והוא מוצג לרוב כיס-מן של אלבוס. דמותו של הארי מציגה בבירור את ההתבגרות ואת האחריות שיש על כתפיו, אך דמותו של רון ממשיכה את אותו קו ליצני המאפיין אותה בספרי הסדרה, דבר שאינו הולם אותו בגיל ארבעים, אלא הופך אותו לדמות נלעגת. הפער בינו ובין הרמיוני בולט לעין וגורם לתהיה על האופן בו חיי הנישואין שלהם מחזיקים מעמד כל-כך הרבה זמן.

לסיכום, המחזה "הארי פוטר והילד המקולל" משמר את הקסם של הסדרה ומהווה פתרון נפלא לכל מי שתהה מה קרה 19 שנים לאחר המלחמה הגדולה. העלילה בעלת רבדים מורכבים שהופכים את הדיון על חזרה בזמן למעניין ומעמיק. עם זאת, יש לקחת בחשבון שזהו מחזה; אף שהעלילה נעה בקצביות, אפיון הדמויות קצת אנמי, דבר שעושה חשק לחזור ולצלול בחזרה לסדרת הספרים המקורית.

מימהמו?

הארי פוטר והילד המקולל / ג'יי. קיי רולינג, טיפאני ג'ון ות'ורן ג'ק

תרגום: גילי בר-הלל סמו

עליית הגג ומשכל, 2016