רק על עצמי לספר ידעתי? אלנה פרנטה וחירות הזהות הספרותית

חשיפת זהותה של אלנה פרנטה, והטענות הרבות שנשמעו על כך, מעלה לדיון את סוגיית החירות הזהותית של הסופר. מבעד לטענות הקשות שנשמעו נגד חשיפתה של פרנטה עולה כי בעיני קהל הקוראים ישנו דיסוננס בין הדמות אותה בוחר הסופר להציג בספרו לבין זהותו האמיתית.

דיסוננס זה אינו תלוש מהמציאות. בספרים ריאליסטיים הבאים לייצג אירועי אמת מהחיים, ישנו קושי לעשות הפרדה בין זהות הסופר לבין זהות הדובר הסיפורי. אי לכך המחשבה כי הסופר הוא זה שחווה את האירועים המדוברים מעגנת את האירועים בבסיס ריאליסטי ונותנת תוקף לבדיון המוצג. במקרה של פרנטה נראה כי חשיפת זהותה מערערת בעיני הקוראים את תוקפם אירועי הספרים והופכת אותם לבדיוניים גרידא. בראיון שנתנה ב-2014 פרנטה טענה כי:

Anyone who writes knows that the most complicated thing is the rendering of events and characters in such a way that they are not realistic but real. In order for this to happen it is necessary to believe in the story one is working on. I gave my name to the narrator to make my job easier. Elena is, in fact, the name that I feel is most mine. Without reserve, I can say that my entire identity is in the books I write.

פרנטה מודעת לפער שיש בין זהות הסופר לבדיון אותו הוא כותב, ולכן בחרה במודע למנוע את הדיסוננס על-ידי יצירת זהות ספרותית בדיונית. לאורך ההיסטוריה סופרים רבים החזיקו בזהויות בדויות שאפשרו להם לכתוב תוך שמירה על האלמוניות הרצויה, לדוגמה, פרננדו פסואה, אמן הזהויות הבדויות. אם כן, מדוע המקרה של פרנטה זוכה לתהודה כה רבה? במבט מעמיק יותר ניתן לראות כי הבעיה לא נעוצה בחירות הזהותית ובבחירה המודעת באלמוניות, אלא באופן ההתייחסות לזהות הבדוייה. בעוד פרנטה רואה באלמוניותה חלק הכרחי לצורך חיזוק הראליות של האירועים אותן היא מתארת, שוק הספרים ראה באלמוניותה כלי שיווקי אגרסיבי שעורר דיון ומיסתורין.

גילוי זהותה של פרנטה פגעה בהילת המיסתורין בה שוושקו ספריה, אך בד בבד הרסה את אותה תחושת מציאות שהיא ניסתה לבסס, תוך שהיא פוגעת בקוראים ובפרנטה עצמה. למרות הפער בין זהותה האמיתית לזהותה הבדיונית קהל הקוראים לא היה תמים: הם התמסרו במודע לדמותה הבדויה של פרנטה ולסיפורה הבדוי גם כן, הסכימו לקבל על עצמם את אמיתות האירועים כפי שהם מוצגים והעדיפו להנות מהספק ומספרות טובה. בנוסף, חשיפה זו לקחה ממנה את הזכות הבסיסית של כל סופר לבנות לעצמו זהות בדיונית ולכתוב דרכה מבל לתת דין וחשבון על בחירתה.

מערכת היחסים בין סופר לבין קוראיו היא מורכבת ומושתתת על צורך הדדי. למזלה של פרנטה, היא זכתה לקהל קוראים נאמן שדורש לשמור על בחירותיה הספרותית ועל זכותה לאלמוניות, בתמורה לכך, פרנטה יכולה להבטיח להם ספרים איכותיים שאט-אט זוכים למעמד של קאנון.