אל ההיסטוריה הנעלמת: הכול מואר/ ג'ונתן ספרן פוייר

בראיון שנתן ג'ונתן ספרן פוייר ל- The guardian, הוא מספר שכשהיה בן 19 הזמין כרטיס טיסה לאוקראינה, נחוש למצוא את האישה שהצילה את חייו של סבא רבא שלו. הדבר היחידי שלקח איתו הייתה תמונה ישנה של אותה אישה אלמונית. למרות הציפיות הגבוהות, החיפוש נחל כישלון ופוייר נשאר עם הרצון לדעת מה היה ומי הייתה אותה אישה מיסתורית. (הראיון המלא כאן)

הרצון לדעת מי האישה המיסתורית ומהיכן היא באה אינו שייך רק לפוייר, אלא מהווה חלק מהותי מהעיסוק בשואה בכלל. מי היו אותם האנשים שמצולמים חסרי אונים: מהם היה התחביב שלהם, האהבה שלהם ומה הם רצו לעשות כשיהיו גדולים? פוייר לוקח את נושא השואה ומנתח אותו מנקודת מבט אחרת ושונה. הוא לא שואל מה היה בשואה אלא מה היה לפני. הוא רוצה לגעת באותם עולמות האנושיים שהתקיימו לפני החורבן ונעלמו לבלי שוב.

על הסקרנות שלו פוייר עונה באמצעות כתיבת ספר בז'אנר הריאליזם המאגי. ז'אנר זה, שמקורו בגרמניה של תחילת המאה ה-20, מאפשר לפוייר לבנות מחדש את אותו עולם אלמוני שהתקיים לפני השואה ובכך לנסות לסגור את המעגל. הוא ממקם את עצמו במרכז העלילה ויוצא בחיפוש אחר מיקומה של העיירה הבדיונית תרחימבורד והאישה שהצילה את סבא רבא שלו.

המסע שלו מתואר דרך קווי עלילה שונים המשלבים הן את הסיפור ההיסטורי של העיירה תרחימבורד והן את חיפושיו באוקראינה. פוייר מתאר את המנהגים שאפיינו את העיירה כגון "ספר החלומות החוזרים ונשנים" בו נכתבו החלומות של אנשי העיירה, המחלוקות בין הדתיים והחילונים ("זקופי אמונה" מול "נרפי אמונה") וכן את התחככים והרכילויות המאפיינים כל עיר וקהילה אנושית באשר היא.

למרות ההיסטורים הבדיוניים שסוחפים בפשטותם, פוייר דואג להחזיר את קוראיו למציאות. הוא מתאר כיצד לאחר חיפושים ומאמצים רבים הוא והמתרגומנים שלו מגיעים למקום בו שוכנת תרחימבורד. "לא היה כלום [...] כשאני מביע שלא היה כלום, מה שאני מנסה להגיד זה שלא היה שום דבר...". השממה והריקנות של המציאות עומדות בניגוד כואב לעושר החיים של העיירה. ניגוד זה מוכיח יותר מכל את המטרה של הספר: לזכור את השואה, ויותר מכך לזכור את מה שהיה ומי שהיו עוד לפני השואה. לא רק מספרים ופנים אלמוניות מתמונות מכאיבות, אלא עולמות שלמים מלאי תוכן ועניין שאבדו לנצח.

במהלך הקריאה עלתה בי השאלה האם הספר הזה יכול להיחשב כספר שואה. הוא אינו עוסק בהרחבה באירועי המלחמה ואינו מתאר את הזוועות והאכזריות שהתרחשו במהלכה. עם זאת, הוא עוסק בשואה מנוקדת המבט של הדור השלישי לשואה, דור שלרוב כבר רחוק מהטראומות שאפיינו את הדור הראשון השני אך עדיין מחפש לחזור לאותם אירועים שמשפיעים על חייו גם כיום. מכאן, ניתן לראות שלפי פוייר הדור השלישי אינו מחפש רק את אירועי השואה, אלא גם את ההיסטוריה שהייתה לפני אירועים אלו. אותה היסטוריה עלומה שמהווה גם כיום חלק בלתי נפרד מהפאזל ההיסטורי והאנושי שלהם.

מימהמו?

הכול מואר/ ג'ונתן ספרן פוייר

תרגום: אסף גברון

הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2003